פסק-דין בתיק ת"א 8265-02-09

אקדים ואתנצל על האיחור במתן פסק הדין, לאחר שהתיק הובא בפני רק בשבוע האחרון.

1.                  התובע, יליד 21.5.72 , נפגע בתאריך 16.7.08 בתאונת דרכים, כאשר צינורות ברזל נפלו מעגלת טרקטור, שנסע בסמוך אליו.

2.                  הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הטרקטור בביטוח חובה.

3.                  התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה.

4.                  הנתבעת הודתה בחבותה לפצות את התובע, והמחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שאלת הנזק שנגרם לתובע.

5.                  ממקום התאונה פונה התובע, כשהוא מחוסר הכרה,  לבי"ח רמב"ם, שם אובחן כי הוא סובל מפגיעה מוחית קשה עם דימום תתדורלי, דימום תתעכבישי וקונטוזיה מוחית קשה, עם חדירה של חתיכות עצם לתוך רקמת המוח. כן אובחנו שברים מרובים בעצמות הפנים, שבר בבסיס הגולגולת, ושבר טמפורלי .  בו ביום עבר התובע ניתוח ולאחר מכן אושפז במחלקת טיפול נמרץ כשהוא מונשם ובמחלקה הנוירולוגית.

בתאריך 23.9.08 הועבר התובע לבי"ח לוינשטיין ואושפז במחלקת טיפול נמרץ שיקומי, כאשר במהלך האשפוז עבר ניתוח נוסף בבי"ח רמב"ם.

בתאריך 4.5.09 הועבר התובע לבי"ח אלישע, שם הוא שוהה העד היום.

6.                  מומחה לרפואת שיקום, ד"ר ראובן לנגר, קבע בחוות דעתו כי התובע במצב וגטטיבי (צמח) ואין לצפות לשינוי לטובה במצבו. הוא זקוק לאשפוז סיעודי מורכב והשגחה רפואית מתמדת לכל חייו. נכותו של התובע הינה בשעור של 100%.

7.                  להלן אדון בראשי הנזק השונים, תוך התייחסות לראיות ולסיכומי ב"כ הצדדים.

כאב וסבל -

8.         אין מחלוקת כי התובע זכאי לסכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק, והעומד היום על 184,678 ש"ח .

תוחלת החיים -

9.         כאמור, התובע יליד 21.5.72 והתאונה ארעה ביום 16.7.08,  בהיותו בן 36. בתשובה לשאלת הבהרה השיב ד"ר לנגר כי על פי מחקר  שעקב אחרי אלפי נכים משנת 1987, ואשר תוצאותיו פורסמו בשנת 2007 בספרו של ZASLER  על נפגעי ראש, תוחלת החיים של נכה במצבו של התובע בגיל 30 הינה כ- 10 שנים מיום החבלה. ד"ר לנגר הוסיף כי תוצאות דומות התקבלו במחקרים שנעשו במדינות אחרות בעולם המערבי ועוד הדגיש "שמדובר בתוחלת חיים ולא באורך חיים של פרט בודד".

10.       ב"כ התובע טענה בסיכומים כי הערכתו של המומחה מבוססת על קביעה סטטיסטית במחקר אחד וכי בכך אין די ויש לבחון כל מקרה לגופו. לטענה, בשים לב לעובדה שהתובע מאושפז ומקבל טיפול מיטבי מביה"ח ומבני משפחתו , סביר כי יאריך חיים מעבר לתוחלת שנקבעה על ידי המומחה.

ב"כ התובע טענה בנוסף, כי מרבית ראשי הנזק אינם מושפעים מקיצור תוחלת החיים, וכי ככל שתתקבל הטענה בדבר קיצור תוחלת החיים ,יש בה כדי להשפיע על ראשי הנזק של סיעוד והוצאות מיטיבים, כאשר מאידך, יש לקחת בחשבון שגמלאות המל"ל מנוכות עד סוף תוחלת החיים.

ב"כ התובע ביקשה לקבוע כי לא יחול קיצור בתוחלת החיים של התובע לעומת גבר בגילו ולחילופין, להאריך את תוחלת החיים ב- 30 שנה נוספות לפחות.

11.        ב"כ הנתבעת טען כי ב"כ התובע ויתרה על חקירתו של ד"ר לנגר ולא הביאה כל ראיה אחרת לתוחלת חייו הצפויה של התובע, ולכן יש לאמץ את קביעתו של ד"ר לנגר ולקבוע כי תוחלת החיים הצפויה הינה , כאמור 10 שנים ממועד התאונה - עד 16.7.2018.

12.        אני מסכימה עם טענת ב"כ הנתבעת לפיה משהמומחה  העריך את תוחלת החיים הצפויה של התובע, ולא נחקר על חוות דעתו, עומדת בעינה קביעתו , ואין מקום לסטות ממנה. הדברים מקבלים כמובן משנה תוקף כאשר עסקינן במומחה שמונה על ידי ביהמ"ש , הוא מהווה מומחה ניטרלי, וההלכה היא כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מחוות דעתו, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (וראה למשל ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ. רוזנטל , פ"ד נב(4),563).